פסק-דין בתיק ת"ק 25776-06-12

הרקע והצדדים

1.      התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעים בעתירה לפיצוי בסכום של  31,800 ש"ח, בגין אי תשלום עבור הזמנת חולצות מודפסות (סך 804 ש"ח) ובגין שכר טרחת עו"ד (400 ש"ח) והפסד הכנסות בשל הוצאת לשון הרע (30,000 ש"ח).   

2.      התובע טען כי הנתבעים הזמינו חולצות מודפסות אשר סופקו להם, אך תמורתם לא שולמה במעמד האספקה, ובשלב מאוחר יותר הוחזרו חלק מהחולצות ושולמה תמורה רק עבור אותן חולצות שלא הוחזרו.

התובע טען כי ביצע עבודה איכותית ותקינה ועל הנתבעים לשלם עבור הסחורה שסופקה לבקשתם ובאישורם, ולא רק עבור אותן חולצות שבדיעבד התברר לנתבעים כי יש להם שימוש עבורן. עוד טען התובע כי הנתבעת הוציאה לו שם רע בחברת כלמוביל איתם הוא עובד ולהם הוא מספק להם סחורה מזה שנים, והכנסתו מעבודתו עם חברה זו היא בסכום של 30,000 ש"ח לשנה.

3.      הנתבעים טענו כי ההדפסה שביצע התובע על החולצות שהוזמנו הינה באיכות ירודה והיא דהתה לאחר כביסה אחת בלבד, כי על החולצות אין "טיקט" עם הוראות הכביסה, כי הגלופה קטנה מהמוסכם - ולפיכך אין עליהם חובה לשלם עבור החולצות, וכי לגישתם די בתשלום שבוצע על סך 600 ש"ח עבור אותן חולצות שנמסרו לילדי הקייטנה.

4.      בדיון שהתקיים בבית המשפט הוצגו בפני 3 חולצות - התובע הציג חולצה אשר לטענתו כובסה במכבסה, וההדפסה לא דהתה כלל. הנתבעת הציגה 2 חולצות, האחת שבה ההדפסה דהויה מאד והשניה שבה ההדפסה דהויה במקצת. במהלך הדיון הצטמצמה המחלוקת בין הצדדים לשאלת איכות ההדפסה - כאשר הנתבעת לא חלקה על איכות החולצות אלא על דהייה של ההדפסה, ועל כך בלבד.

5.      המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם על הנתבעים לשלם עבור החולצות שהוחזרו, כשלטענתם כביסה בהתאם למקובל מביאה לדהייה משמעותית בהדפסה שבוצעה על ידי התובע.

דיון והכרעה

6.      אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות בו ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה".

הפסיקה קבעה לא פעם כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע - לא יוכל לזכות בתביעתו והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על התובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה, הינה  בשיעור של 51% לפחות. מכאן, כי מקום בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים הצדדים הן שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולפיכך תידחה תביעתו.

ב            במקרה דנן, לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, אני סבורה שהתובע לא עמדו בנטל השכנוע המוטל עליו ולפיכך יש לדעתי לדחות את התביעה, הכל כפי שיפורט להלן.

7.      במהלך הדיון הוברר על ידי התובע בעצמו, כי אין כל ממש בטענתו לאובדן הכנסה מחברת כלמוביל, כאשר לטענתו "רק אתמול" הוא קיבל עבודה מאותה חברה. זאת ועוד, הובהר בעדותה של  גב' צבאן, העובדת בכלמוביל ואשר לטענת התובע בכתב התביעה היא האחראית להזמנות הקבועות החברה - כי היא אינה היחידה שמטפלת בהזמנות עבודה מול התובע, שכן ישנן הזמנות גם ממחלקות אחרות.

לפיכך, מצאתי כי התביעה ברובה הוגשה ללא כל בסיס ועל סמך טענה כי התובע הפסיד את "ההזמנות הקבועות" שהאחראית להן היא גב' צבאן, העדה מטעם הנתבעים, טענה שלא עליה בידו להוכיחה והיא נסתרה הן בעדות העדה והן בעדות התובע עצמו.

לאור האמור, יש לדון רק בעילת התביעה הנוגעת לתשלום עבור החולצות שהוזמנו והוחזרו על ידי הנתבעת.

8.      התרשמותי מהחולצות שהוצגו בפניי:

          החולצה שהציג התובע נראית חדשה לגמרי ולא כחולצה שעברה כביסה. העובדה שעדיין מודבקת עליה מדבקה עם גודל החולצה מחזקת התרשמות זו. ממילא, כביסה במכבסה אינה דומה ואינה מקבילה לכביסה ביתית, ועל כן אין החולצה שהציג התובע יכולה לשמש ראיה לתוצאה של כביסה ביתית לחולצה הנושאת את ההדפסה שביצע התובע.

          שתי החולצות שהציגה הנתבעת נראות שונות משמעותית זו מזו, ובשל כך יש אפשרות שלא עברו כביסה באותם תנאים.

אפשר היה להסיק כי החולצה שהציגה הנתבעת שעליה הדפסה דהויה מאד עברה מספר רב של כביסות או כביסה בטמפרטורה גבוהה, על מנת שהנתבעת תוכל להמחיש את טענותיה בבית המשפט - אך מאידך, אם לא נעשה כך והיא עברה כביסה רגילה בלבד, יש במראה ההדפסה הדהויה ביותר כדי לשכנע כי ההדפסה שביצע התובע אינה באיכות ראויה ועל כן אין לחייב את הנתבעים בתשלום עבור החולצות שהוחזרו.

החולצה האחרת שהציגה הנתבעת נראית דהויה במקצת וקשה מאד לקבוע אם מדובר בדהיה סבירה או שהיא חריגה בהשוואה למקובל.